רביצקי נ' מחסני מציגים בע"מ ואח'

החלטה

בפני ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל מ. יזדי מיום 23.6.13 במסגרתה התקבלה בקשה בטענת פרעתי שהגישו המשיבים. המדובר ב- 4 תיקי הוצל"פ שנפתחו כולם בגין שיקים שחוללו באי פירעון. מדובר בחברות שבבעלותו של מר יוסף מונייר. הזוכה בכל אחד מהתיקים הוא המערער.

החוב בתיקי ההוצל"פ הגיע לסכום של 93,638 ₪. ביום 22.6.11 נחתם הסכם בקשר לחוב בו הוסכם כי החייבים ישלמו 12 שיקים של 6,200 ₪ כל אחד ובסה"כ 74,400 ₪ הוסכם עוד כי החייבים יקבלו הנחה של 19,000 ₪ , אם כל השיקים יפרעו במועד. על פי הוראות סעיף 5 להסכם הנ"ל לאחר פירעון סכום הפשרה יחשב החוב כמסולק ותיקי ההוצל"פ ייסגרו. ההסכם קבע גם סנקציה במקרה שהשיקים או איזה מהם לא יפרעו במועד. לאחר חתימת הסכם זה חתמו החייבים על המחאת זכות לטובת המערער. המחאת הזכות התייחסה לחוב של צד ג' בשם ווחידי סוהייל שהיה חייב להם כספים. עוד לפני חתימת ההסכם הטיל המערער עיקול אצל אותו צד ג' אך עד שלב חתימת ההסכם לא נגבה ממנו דבר. במסמך הנוסף הומחתה כאמור למערער הזכות לגבות את חובו של צד ג' וכן נכתב במסמך זה, בנוסף להמחאת הזכות המוחלטת, כדלקמן:

"בהמשך לשיחתנו הרינו לאשר כי אין לנו התנגדות לכך שתמשיך

בהליכי גבייה כלפי צמיגי השפלה (בית העסק של צד ג' הנ"ל ג.א.)

כולל הטלת עיקולים עליהם וכולל עיקול צד ג' אצלם, וזאת על אף

האמור בהסכם בינינו מיום 22.6.11. כל סכום שתיגבה בהתאם

לאמור מצמיגי השפלה יחשב לתשלום ע"ח חוב שלנו כלפיך".

לאחר שכל השיקים שניתנו על פי ההסכם מיום 22.6.11 נפרעו המשיך המערער בנקיטת הליכים נגד צד ג' ובעקבות כך הגישו המשיבים בקשה בטענת פרעתי בה טענו כי לאחר שפרעו את כל השיקים לפי ההסכם היה על המערער לסגור את תיקי ההוצל"פ כפי שמצויין במפורש בסעיפים 5 – 2 להסכם הנ"ל. המערער טען בתגובה כי ההסכם לא מציין במפורש מה דין יתרת סכום החוב, היינו ההפרש שבין סכום השיקים שניתנו לפי ההסכם, המגיעים לסך של 74,400 ₪, לבין גובה החוב המוסכם בסך 93,638 ₪. לטענתו ההנחה של 19,000 ₪ המצויינת בסעיף 3 להסכם היתה מותנית בכך שתינתן המחאת החוב שבאמצעותה ניתן יהיה לגבות את ההפרש הנ"ל וכן את הפרשי ההצמדה והריבית לתקופת ההסכם (שכן, כאמור, סכום הפשרה חולק ל- 12 תשלומים).

המערער טען כי עצם העובדה שהמשיבים שיתפו איתו פעולה ומסרו לו מסמכים בקשר לחוב של צד ג', והעובדה שבהסכם המחאת הזכות ובמכתב הנלווה לו נכתב שהוא יהיה רשאי לנקוט בהליכי עיקול כלפי או צד ג' כאשר מציין במפורש כי זכות זו הינה: "וזאת על אף האמור בהסכם בינינו מיום 22.6.11", מלמדת שהמחאת הזכות היא בנוסף לסכום ההסדר דהיינו הוא זכאי לקבל את הכספים לפי ההסדר בסך 74,400 ₪ ( 12 שיקים X 6,200 ₪) הוא זכאי גם לגבות את חובו של צד ג' כלפי החייבים וזאת כנגד ההנחה שניתנה בהסכם.

המשיבים טענו כי ההסכם ברור ומפורש ובו נכתב כי עם פירעון 12 השיקים בסך 6,200 ₪ כל אחד יסגרו תיקי ההוצל"פ ויהיה בסכום זה פירעון של החוב כולו. המחאת הזכות ניתנה, לטענתם, על מנת לאפשר למערער להקדים ולגבות את חובו המוסכם כאשר צויין במפורש במסמך המחאת הזכות ובמכתב הנלווה לו כי כל סכום שיגבה מצד ג' "ייחשב לתשלום ע"ח חוב שלנו כלפיך". המשיבים הסבירו את משמעות המילים "וזאת על אף האמור בהסכם בינינו מיום 22.6.11". ככאלה שמאפשרות למערער לנקוט בהליכים למרות שהחוב הוסדר.

רשמת ההוצל"פ קיבלה את טענתם של החייבים – המשיבים – כאשר קבעה כי הוראות ההסכם "ברורות, חד משמעותיות ומפורשות, בהתאם לסעיף 5 להסדר, עם ביצוע תשלום בגובה של 74,400 ₪ על פי הוראות ההסדר, יש מקום סילוק מלא ומוחלט של כל החובות נשוא התיקים דלעיל". במסמך המחאת הזכות לא נכתב דבר לגבי ההסכם, לא נאמר בו שהוא ניתן לגביה בנוסף להסכם או שהוא בא במקום ההנחה שבהסכם. לאור האמור וגם בשל כך שהחוב על צד ג' שחובו הונחה במסמך המחאת הזכות הינו כמעט כפול מההנחה שניתנה בהסכם קבעה כב' הרשמת כי הצדק עם המשיבים והורתה לסגור את תיקי ההוצל"פ. על החלטה זו הוגש הערעור.

המערער חזר על טענותיו כאשר הוא מסביר שההסכם והמחאת הזכות נעשו באופן שנעשו לפי בקשת מר יוסף מונייר שלא רצה, בשל קרבתו לצד ג', לציין בהסכם עצמו שהחוב של צד ג' מומחה למערער. ההסכמה המפורשת היתה שהוא (מונייר והחברות שבבעלותו) ישלמו את סכום ההסדר לפי השיקים, והמחאת הזכות נועדהלגבות את יתרת סכום החוב.

המערער טוען כי העובדה שהמחאת החוב ניתנה לאחר ההסכם והיא אפשרה לגבות את החוב של צד ג' למרות האמור בהסכם, יש בהם כדי ללמד שההסכמים משלימים האחד את השני וזכותו לפרוע את כל החוב (93,286 ₪) כאשר חלק ממנו יגבה לפי ההסדר והיתרה לפי המחאת הזכות. המערער טוען כי נאלץ להוציא סכומי כסף עבור גביית החוב המומחה ואין כל הגיון שהוא יוציא כספים אלה אם לא היה מוסכם שחוב זה הינו בנוסף לחוב לפי ההסכם. דבר זה מסביר לטעמו גם את ההפרש שבין סכום ההנחה שנתן לפי ההסכם (19,000 ₪) לבין סכום החוב המומחה (שהוא, כאמור, כפליים כמעט מההנחה). המערער טוען עוד כי להפרש הנ"ל יש הסבר נוסף והוא הקושי בגביית הסכום המומחה. עובדה היא שהמשיבים לא הצליחו לגבות סכום זה ואף עיקול צד ג' שהוטל על החוב המומחה לא הביאו לגבייתו . לכן, לטענת המערער, מסקנת כב' הרשמת שהסתמכה בין היתר על כך שהסכום המומחה כפול מסכום ההנחה, אינה נכונה.

המערער טוען כי אמנם אם בוחנים רק את ההסכם ניתן להגיע למסקנה שהוא ברור וממצה את החוב, אך בחינה של כלל המסמכים כולל המחאת הזכות והמכתב הנלווה לו מלמדים את ההיפך.

המשיבים טוענים כי כב' הרשמת צדקה בהחלטתה שכן ההסכם מפורש וברור ועולה ממנו כי עם פרעון השיקים יסגרו תיקי ההוצל"פ. המחאת הזכות ניתנה רק כדי לאפשר לערער גביה מוקדמת של החוב אך ברור הן ממסמך המחאת הזכות והן מההסכם שכל סכום שיגבה כתוצאה מהמחאת הזכות הינו על חשבון החוב וממילא ברור שסכום החוב המוסכם שיהווה פרעון החוב הוא סכום 12 השיקים לפי ההסכם.

לבקשת המערער קוים דיון בו נחקר מר מונייר. מטרת חקירתו היתה להראות שלא הגיוני שהמערער יוותר על חלק מהחוב ולא הגיוני שהמערער יוציא כספים לצורך גביית הסכום המומחה כאשר למעשה אין לו כל אינטרס בגביית סכום זה אם הוא על חשבון החוב נשוא ההסדר.

בתום החקירה הצדדים סיכומו ולמעשה חזרו על טענותיהם הנ"ל.

לאחר עיון בטענות הצדדים באתי למסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטת כב' הרשמת. עיון בהסכם מיום 22.6.11 מעלה כי אין ספק שלפיו תשלום 12 השיקים בסך 6,200 ₪ כ"א מהווה פירעון של החוב כולו והוא יגרום לסגירת כל תיקי ההוצל"פ. הדבר מפורש בהסכם בסעיפים 5 – 2 להסכם מהם עולה כי הסכום לתשלום הוא 12 שיקים כפול 6,200 ₪ כל אחד. לאחר פרעון שיקים אילו במועד יסגרו תיקי ההוצל"פ (סעיף 5 להסכם). ההסכם גם מבהיר במפורש שניתנת למשיבים הנחה (סעיף 3 להסכם). הסיבות לחתימת הסכם זה יכולות להיות רבות בין היתר קשיי גביה, גביה בטוחה תוך הבטחתה בסנקציה ממשית (סעיף 6 להסכם). כידוע, במסגרת הליכי פשרה מסכימים צדדים לוותר על חלק מחובם כאשר באמצעות ויתור חלק מהחוב הם זוכים לקבל את החלק האחר ללא צורך בנקיטת הליכים. לפיכך, אין בעצם הויתור כדי ללמד על הסכמה נוספת. לאחר הסכם זה שהוא מפורש וברור, אילו רצו הצדדים לקבוע שההסכם לא חל או שהמערער זכאי לגבות כספים נוספים היה עליהם לעשות זאת בלשון מפורשת שאינה משתמעת לשני פנים. לא ניתן לאמר שמסמך המחאת הזכות והמכתב הנלווה לו מלמדים חד משמעית שניתן יהיה באמצעותם לגבות סכום נוסף על הסכם הפשרה. ההסבר שנותנים המשיבים להמחאת הזכות ולמכתב הנלווה לו מתיישב טוב יותר עם לשונו המפורשת של ההסכם הקובע כי עם תשלום השיקים יסגרו תיקי ההוצל"פ.

המערער ניסה לטעון כי אין הגיון שהוא יוציא סכומי כסף על מנת לגבות את החוב המומחה אם גביית חוב זה לא נתנה לו יתרון כלשהו, ואולם הדברים אינם נכונים, גביית החוב של המשיבים כלפיו באמצעות גביית החוב המומחה, לו היתה מצליחה, היתה מביאה לכך שהמערער היה זוכה לקבל את סכום החוב המוסכם ( 74,400 ₪) בתקופה קצרה מזו שהיה זוכה לקבל סכום זה לפי ההסכם. לכן היה למערער אינטרס לגבות סכום זה אף אם הסכום שיגבה כתוצאה מהמחאת הזכות יופחת מהחוב נשוא ההסכם.